בריכת שחייה (סרט)

בריכת שחייה
Swimming Pool
	כרזת הסרט, ובה ג'ולי לשפת בריכת השחייה
בימוי	פרנסואה אוזון
הופק בידי	אוליביה דלבוס
תסריט	פרנסואה אוזון,; עמנואל ברנהיים
עריכה	מוניקה קולמן
שחקנים ראשיים	שרלוט רמפלינג,; לודווין סנייה,; צ'ארלס דאנס
מוזיקה	פיליפ רומבי
צילום	יוֹרִיק לֶה-סוֹ
מדינה	צרפת, הממלכה המאוחדת
חברת הפקה	Fidélité Productions, France 2 Cinéma, Headforce Ltd., Gimages Films
חברה מפיצה	פוקוס פיצ'רס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	18 במאי 2003 (פסטיבל קאן)
משך הקרנה	99 דק'
שפת הסרט	אנגלית, צרפתית
סוגה	סרט דרמה, סרט מותחן, מותחן ארוטי
תקציב	7,800,000‏$
הכנסות	22,441,323‏$
הכנסות באתר מוג'ו	swimmingpool
פרסים	פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לשחקנית הטובה ביותר (שארלוט רמפלינג)
	דף הסרט ב־IMDb

בריכת שחייה (באנגלית וצרפתית: Swimming Pool) הוא מותחן פסיכולוגי שיצא לאקרנים בשנת 2003. הסרט בוים על ידי פרנסואה אוזון וכיכבו בו שרלוט רמפלינג ולודווין סנייה.

תקציר העלילה

שרה מוֹרטוֹן (שרלוט רמפלינג) היא סופרת מתח בריטית מצליחה בשנות החמישים לחייה. לאחר שהיא סובלת ממחסום כתיבה המונע ממנה לכתוב ספר נוסף בסדרת ספרי המתח שלה, המוציא לאור שלה, ג'ון בוסלוד (צ'ארלס דאנס), מציע לה את בית הקיץ שלו שבדרום צרפת על מנת שתנפוש בו ותמצא את המוזה לכתיבת ספרה.

אל הבית מגיעה במפתיע בתו של המו"ל, ג'ולי (לודווין סנייה), נערה חובבת סטוצים. התנהגותה פוגעת בשלוותה של שרה, הנעזרת באטמי אוזניים כדי שלא לשמוע את פעילותה של ג'ולי. לאחר זמן מה שרה מחליטה להשתמש בג'ולי וחייה כחלק מעלילת ספרה, והקשרים ביניהן מתהדקים.

באחד הלילות מביאה ג'ולי לבית את פרנק, מלצר מקומי. גם שרה, שהכירה את פרנק מארוחותיה במסעדה הכפרית שבה עבד, מצטרפת לבילוי, והשלושה רוקדים יחד. לאחר ששרה עולה לחדרה, ג'ולי ופרנק שוחים בעירום בבריכת השחייה שבחצר הבית, וממשיכים במין אוראלי בשפת הבריכה. שרה, שצופה בהם ממרפסת חדרה, זורקת אבן לבריכה, ובעקבות זאת מפסיק פרנק את הפעילות המינית, למורת רוחה של ג'ולי.

למחרת מגלה שרה כתמי דם ליד הבריכה. בחיפושיה אחר פרנק מתברר לה שאמהּ של ג'ולי מתה בתאונה, בניגוד לדברי ג'ולי שאמה חיה בניס. לאחר שיחה עם ג'ולי מתברר לשרה שג'ולי רצחה את פרנק. ביוזמת שרה השתיים מחליטות להסתיר את הרצח, וקוברות את פרנק בחצר. כאשר מרסל, החצרן הזקן, מתחיל לחשוד, שרה מפתה אותו למיטתה כדי להסיח את דעתו. ג'ולי מוסרת לשרה טיוטת ספר שכתבה אמהּ המנוחה, פילגשו של ג'ון, ומספרת לה שג'ון סירב לפרסם ספר זה.

שרה משתמשת גם בטיוטה זו לספרה החדש, "בריכת שחייה", שאותו היא מפרסמת אצל מו"ל אחר. כאשר היא מביאה ספר זה לג'ון, עם הקדשה לג'ולי, מגיעה למשרד בתו של ג'ון, ג'וליה, ושרה מגלה שהיא איננה ג'ולי (אף שיש דמיון ביניהן).

פרשנות

בין מציאות לבידיון

זהו סרט ארס פואטי, העוסק בתהליך היצירה של הסיפור שעליו מבוסס הסרט - בסוף הסרט מציגה שרה את ספרה, ששמו כשם הסרט, "בריכת שחייה".

סצנת הסיום של הסרט, שבה מתברר לשרה ולצופים, שג'ולי התחזתה לבתו של ג'ון, מחזק את הערפול, שהתקיים במידה מסוימת גם במהלך הסרט, בשאלה מה אירע בדמיונה של שרה, ומשמש בסיס לספר המתח הבא שלה, ומה אירע במציאות. במאי הסרט, פרנסואה אוזון, התייחס למאפיין זה של הסרט וציין: "בבימוי הסרט התייחסתי לכל מה שבדיוני ב'בריכת שחייה' באופן ריאליסטי, כך שהצופה רואה הכל - דמיון ומציאות כאחד - באותו מישור".^[1]

מבקר הקולנוע אורי קליין מתח ביקורת על סצנת סיום זו:

ניסיונו של אוזון להוסיף לסרט לקראת סופו מישור נוסף, שיגרום לצופים לקרוא מחדש את כל מה שקדם לו, הוא מיותר מבחינה דרמטית ובעיקר רדוד לחלוטין מבחינה רעיונית. את כל מה שאוזון מנסה לומר בסוף הזה הבינו רוב הצופים כבר הרבה קודם לכן, והוא אינו מחדש דבר לגבי הקשר המתהווה בתהליך היצירה בין מציאות לדמיון.^[2]

עימות בין שתי נשים

נקודת המוצא של הסרט היא עימות בין שתי נשים השונות מאוד זו מזו, שרה וג'ולי, החולקות באופן זמני בית משותף. על ההבדל ביניהן עמד מבקר הקולנוע אורי קליין:

מלודרמות וסרטי מתח רבים עימתו בין שתי נשים, שאמורות לייצג ניגודים מוחלטים מבחינת גילן, המנטליות שלהן, ראיית עולמן, ובעיקר סוג הנשיות שלהן. ואולם, "בריכת שחייה" יוצר את הניגוד הזה באופן שטחי ואף מכני. מבט אחד בשרה, ואנו כבר יודעים שהיא אחת מאותן נשים בריטיות מודחקות מינית, שראינו כבר באין-ספור סרטים; מבט אחד בג'ולי - אפילו עוד בטרם לבשה את בגדי הים החושפניים שבהם היא מתהלכת לאורך רוב הסרט - ואנו כבר יודעים שהיא אחת מאותן נשים צעירות ועכשוויות, שאין להן עכבות כלל.^[2]