החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל

ערך מורחב – מתקפת הפתע על ישראל (2023)

בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור אלפי רקטות, חדרו כ־3,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779^[4] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251 אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל כשהם בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609^[5] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55^[6] שוטרים ו־10^[7] אנשי שירות הביטחון הכללי.

ממסמכים שפורסמו בכלי תקשורת אמריקאים עולה כי תוכנית המתקפה של חמאס כללה חטיפה מאורגנת של אזרחים^[8]. התוכניות היו מפורטות ביותר ובין היתר נתפסה התוכנית של חמאס לכיבוש קיבוץ סעד שבה פורטו מבני חינוך ובני עקיבא מהם תכננו המחבלים לחטוף אזרחים^[9]. ב־15 באוקטובר 2023 חשף נשיא המדינה, יצחק הרצוג, בראיון לרשת CNN מסמך "תוכנית חטיפת השבויים", שנמצא על גופו של אחד המחבלים, אשר מפרט את ההדרכות שניתנו למחבלים כיצד לפעול בעת חטיפה. בין ההדרכות נכתב שעל החוטפים לייצר כאוס והפחדה באמצעות כפיתה וכיסוי עיני השבויים, שימוש במכות חשמל והוצאה להורג של כל אדם שעלול להוות איום או הסחת דעת. החוטפים הודרכו גם להשתמש בשבויים כמגן אנושי במידת הצורך. כמו כן אמר הרצוג כי בשיטה דומה לארגון הטרור דאעש וככתוב במדריך, נדרשו המחבלים לתעד את מעשיהם בשידור חי, ובעת תקיפות צה"ל להוציא להורג את השבויים^[10][11].

בחקירת כוחות הביטחון סיפר אחד המחבלים כי הנהגת החמאס הבטיחה דירה ומענק בסך עשרת אלפים דולר למי שיביא חטוף מעוטף עזה^[12].

החל בשעה שבע בבוקר לערך פשטו מחבלי חמאס על יישובים רבים באזור עוטף עזה, וביצעו מעשי טבח בנחל עוז, בחולית, בניר עוז, בנתיב העשרה, בנירים, בבארי בכפר עזה בשדרות, ובאופקים. כמו כן הם ביצעו טבח המוני במסיבת טבע ליד רעים, שנהיה לפיגוע הטרור הגדול בתולדות מדינת ישראל, ובו נרצחו 364 בני אדם. מכל המקומות הללו חטפו המחבלים אזרחים, לעיתים משפחות שלמות, ובהם זקנים, גברים, נשים, ילדים ותינוקות, והובילו אותם לשבי בעזה.

בנוסף למחבלי החמאס, פלשו לישראל אזרחים עזתים רבים, חמושים ולא חמושים, וביצעו גם הם רצח וחטיפה של ישראלים, וכן בזזו בתים ורכוש של אזרחים ישראלים. כך למשל^[13] נילי מרגלית ששוחררה משבי החמאס ב-30 בנובמבר סיפרה שאזרחים חטפו אותה והובילו אותה לעזה יחד עם חטופה נוספת, ולאחר שהגיעו לרצועת עזה, העבירו אותן לידי אנשי החמאס לאחר משא ומתן, ככל הנראה על כסף^[14].

מספר מקרי חטיפה זכו לתיעוד והפצה נרחבת בכלי תקשורת בישראל ובעולם. עם מקרים אלה נמנות חטיפתם של בני הזוג אבינתן אור ונועה ארגמני, שהשתתפו במסיבת הטבע ליד רעים וצולמו מובלים על ידי מחבלים לעזה^[15], וכן חטיפתה של יפה אדר, בת ה־85 שצולמה נלקחת לשבי חמאס ברצועת עזה כשהמחבלים מסיעים אותה על הקלנועית שלה לקול צהלות של אזרחים בעזה^[16][17].

סרטון נוסף שזכה לחשיפה רבה הוא זה של שני לוק. בסרטון נראית לוק שוכבת בטנדר בעירום חלקי כשהיא פצועה ומחוסרת הכרה, ומובלת ברחובות עזה כאשר הקהל יורק על גופתה ומכה אותה^[18][19]. מאוחר יותר התברר שלוק כבר לא הייתה בחיים בסרטון^[20].

החטופים מוחזקים במקומות שונים ברצועת עזה ובהם בנייני מגורים ומנהרות. לפחות בשני מקרים הצליחו חטופים לברוח מהמקומות שבהם הוחזקו. רוני קריבוי הוחזק בתוך בניין שקרס מהפצצות צה"ל. הוא נמלט והסתתר לבדו במשך ארבעה ימים, אך נתפס שוב בידי אזרחים עזתים, שהחזירו אותו לידי חמאס (מאוחר יותר שוחרר קריבוי במהלך עסקת השבויים, כמחווה לנשיא רוסיה פוטין)^[21]. שלושה חטופים, יותם חיים^[22] ואלון שמריז שנחטפו מכפר עזה וסאמר טלאלקה מחורה שנחטף מניר עם, נמלטו משביים בשג'אעייה ב-15 בדצמבר 2023, אך נורו למוות בשגגה על ידי כוח של צה"ל בעת שהניפו דגל לבן להצלתם^[23].

בדו"ח על מצבם של מעל 150 חטופים, שנשלח לוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) על ידי פרופ' חגי לוין על פי דיווח של משפחות החטופים ולבקשתן, מתואר כי החטופים נמצאים בתנאים מסכני חיים ונזקקים בדחיפות לטיפול בתרופות מצילות חיים וטיפול בפציעות. בדו"ח נכתב כי בהתבסס על מידע ראשוני, בין החטופים פצועים רבים קטועי איברים, פצועות בעקבות אונס, חטופים הסובלים ממצבים כרוניים כמו מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה, מחלות לב, קוליטיס כיבית, סרטן, יתר לחץ דם, סוכרת, וכן חולים עם צרכים מיוחדים כמו אוטיזם ודמנציה, או פעוטות, אינם מקבלים את הטיפול לו הם זקוקים^[24].

בנוסף, פורסם סרטון של ארבעה חטופים בבארי מובלים מביתם בידיים קשורות, ולאחר מכן נראות גופותיהם ליד שער הקיבוץ^[25]. בנוסף פורסמו עדויות על מקרי אונס ופגיעות מיניות בחטופים^[26][27][28], הכאת חטופים בכבלי חשמל^[29], סימום חטופים על ידי קטמין^[30], אילוץ חטופים לקרוא בקוראן וללמוד את הלכות האסלאם^[31], וחוסר טיפול הולם לחטופים שנפצעו במהלך מתקפת הפתע של חמאס^[32][33][34]. חלק מהילדים ששוחררו מהשבי טענו כי הם הוכרחו לצפות בסרטונים מהטבח, תוך איומים בנשק^[35], וילדים אחרים טענו כי הם סוממו וסומנו בגופם^[36].

לפי עדויות נוספות, תוארו התעללויות פיזיות ורגשיות נוספות כלפי חטופים, שהתבטאו בעונשים שונים, במידה ולא פעלו לפי כללי החוטפים, למשל: נעילה בשירותים, עטיפה בשמיכות במזג אוויר חם (בכך עשוי להיפגע מאזן החום של הגוף), ואיומים חוזרים ונשנים כי יהרגו את החטופים.^[37]

ב-10 בינואר 2024 אמר דובר צה"ל, דניאל הגרי, כי בתמרון הקרקעי בח'אן יונס אותרה מנהרה שבה שהו חטופים בתנאים קשים. לתוך המנהרה הוכנסו צוותי תקשורת בינלאומיים כדי להיחשף לתנאי השבי. דן גולדפוס, מפקד עוצבת האש, הציג לפני הכתבים חדרים קטנים שבהם הוחזקו החטופים^[38][39].

על פי נתונים רשמיים שפורסמו מספר החטופים עומד על 251 חטופים - 159 בנים, ו־92 בנות. 43 מהם נחטפו מהמסיבה ברעים. 71 נחטפו מקיבוץ ניר עוז (כולל אלכסנדר דנציג, חיים פרי, האחות נילי מרגלית^[14] ועודד ליפשיץ), 32 מקיבוץ בארי, 18 מכפר עזה, שמונה מקיבוץ נחל עוז, שמונה מניר יצחק, חמישה מנירים, ארבעה מקיבוץ חולית, אחד מכיסופים, אחד מקיבוץ מגן, אחד מעלומים ואחד מניר עם. בחטופים גם 32 עובדים זרים.

24 מהחטופים היו חיילים (לרבות חייל בחופשה שעבד במסיבת הנובה), בהם שבע תצפיתניות מבסיס נחל עוז. בהן אורי מגידיש, ששוחררה מהשבי על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע ראשית האור ונועה מרציאנו, שנרצחה על ידי חוטפיה בעזה וגופתה חולצה על ידי צה"ל. בין החטופים נמנים גם אלוף-משנה אסף חממי, מפקד חטיבת קטיף, שנהרג במהלך המתקפה וגופתו נחטפה לרצועת עזה, וחייליו: שקד דהן, קיריל ברודסקי, ותומר אחימס, שנהרגו יחד איתו וגם גופותיהם נחטפו. גופתיהם של החיילים שי לוינסון, עוז דניאל, איתי חן ודניאל פרץ נחטפו גם הן, וגופתו של החייל זיו דדו נמצאה ברצועת עזה וחולצה לישראל. בנוסף, גופותיהם של החיילים ניק בייזר ורון שרמן, אשר נחטפו בחיים ונהרגו לאחר כמה חודשים בשבי, נמצאו גם כן וחולצו. על פי דובר צה"ל, "לא ניתן לשלול שבייזר ושרמן נהרגו כתוצאה מחנק, הרעלה, תקיפות צה"ל או פעולת חמאס".

בחטופים היו 37 ילדים וילדות מגיל עשרה חודשים ועד 18. בעסקת החטופים שוחררו כל הילדים, מלבד ילדי משפחת ביבס, כפיר ואריאל, אשר חמאס טען כי נהרגו יחד עם אימם, אולם לא סיפק לכך הוכחות.

35 מקרב החטופים היו עובדים זרים (מרביתם מתאילנד) או תיירים. בנוסף לכך, לחלק מהאזרחים הישראלים החטופים יש אזרחות כפולה, בין היתר של ארצות הברית, ארגנטינה, רוסיה, גרמניה, צרפת ואיטליה.

החטופים אשר עדיין בשבי

נכון ליוני 2024, נשארו בשבי 116 חטופים - מתוכם 41 הוכרזו כמתים. לגבי 75 מהם (בהם 12 נשים), אין מידע ודאי האם הם בחיים. בקרב אלה ישנן חמש חיילות, שישה חיילים, וכן שני ילדי משפחת ביבס. שבעה מהחטופים והחטופות הללו הם מבוגרים מעל גיל 65. צה"ל הודיע לחלק מן המשפחות כי הגיעו אותות חיים מיקיריהם.

עם פרוץ המלחמה שיחות לשחרור החטופים התקיימו בין ישראל לחמאס באמצעות גורמים בין לאומיים כמו ארצות הברית, קטר ומצרים^[199]. בהמשך קטר פעלה למצב את עצמה כמתווכת עיקרית לשחרור החטופים בעזה^[200][201]. במקביל, נציגי ממשלת תאילנד נפגשו ישירות עם נציגי חמאס באיראן, כדי לשחרר את אזרחיהם החטופים.

ב־20 באוקטובר שוחררו יהודית ונטלי רענן, אם ובתה בעלות אזרחות אמריקאית שהגיעו משיקגו לביקור אצל המשפחה בנחל עוז^[202][203]. שמונה מקרובי משפחתם נותרו בשבי^[204]. ב־22 באוקטובר, בתיווך מצרים, שוחררו שתי ישראליות מבוגרות, יוכבד ליפשיץ ונורית קופר, שנחטפו במהלך הטבח בניר עוז^[205]. בני זוגן נשארו בידי החמאס.

• מבצע ראשית האור: בלילה שבין 29 ל־30 באוקטובר, ביצע צה"ל והשב"כ את מבצע ראשית האור בו שוחררה החיילת החטופה טוראית אורי מגידיש, ששירתה כתצפיתנית^[206][207]. מגידיש הוחזקה לבדה בדירת מגורים במחנה הפליטים שאטי לא הרחק מבית החולים שיפא^[208].
• ב־7 בדצמבר 2023 צה"ל ניסה לחלץ את סהר ברוך, אך הוא נהרג במהלך ניסיון החילוץ וגופתו נשארה בידי חמאס. במהלך המבצע נהרגו שני לוחמים, בהם גל איזנקוט, בנו של השר גדי איזנקוט^[209]. חמאס פרסם סרטון בו טען כי סהר ברוך נהרג מאש צה"ל, ודובר צה"ל התייחס להצהרה זו כאל "טרור פסיכולוגי"^[210].
• מבצע יד זהב: בליל 12 בפברואר 2024 חילצו שב"כ וימ"מ שני חטופים שנחטפו מניר יצחק, פרננדו סימון מרמן ולואיס הר, לאחר פשיטה על מבנה ברפיח^[2][211].
• מבצע ארנון: ב-8 ביוני 2024 חולצו ארבעה חטופים בפעולה של צה"ל, שב"כ הימ"מ במחנה הפליטים נוסייראת שברצועה: נועה ארגמני, אנדריי קוזולוב, שלומי זיו ואלמוג מאיר ג'אן.

ערך מורחב – עסקת שחרור החטופים ישראל–חמאס (2023)

ראש ממשל חמאס בעזה, יחיא סנוואר, פרסם ב־28 באוקטובר כי הוא מוכן לשחרר את כל החטופים בתמורה לשחרור כל האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל שמספרם כ־6,000. דובר צה"ל הגיב שמדובר בטרור פסיכולוגי שישראל לא תשתף עימו פעולה^[212].

ב־22 בנובמבר הסכימו ישראל וחמאס על הפסקת אש שבמסגרתה עסקה לשחרור חטופים - נשים וילדים עד גיל 19 - בתמורה לשחרור נשים וילדים עד גיל 19 פלסטינים האסורים בישראל. העסקה החלה להתממש ב־24 בנובמבר, ועד 30 בנובמבר שוחררו במסגרתה 80 ישראלים, כנגד שחרור 240 אסירים פלסטינים, שחלקם ריצו מאסרים באשמת פעילות טרור (שלושה אסירים פלסטינים עבור כל חטוף). האסירים שישראל הסכימה לשחרר הם רק "מקרב הקטינים והנשים שהיא מחזיקה במאסר, בתנאי שאין להם דם על הידיים"^[213]. בין האסירים אין רוצחים^[214]. בנלווה לעסקה, אך בלי שישראל שחררה תמורתם עצורים, שוחררו 23 תאילנדים ופיליפיני אחד. כן שוחרר ב־27 בנובמבר 2023, רוני קריבוי, שנחטף מהטבח במסיבה ליד רעים, כמחווה לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שכן קריבוי מחזיק באזרחות רוסית^[21]. הפסקת האש הסתיימה ב-1 בדצמבר לאחר כישלון המגעים להמשכתה כשחמאס הודיע שאינו מסוגל לאתר 10 נשים להמשך העסקה^{[215][216][217]}.

בלחץ ארצות הברית חזרה ישראל לשולחן המשא ומתן לשחרור חטופים. באפריל היה ידוע לצה"ל שנשארו בעזה לא יותר ממאה חטופים בחיים. היה ניסיון להגיע לעסקה לשחרור 40 חטופים בקטגוריית נשים, קשישים וחולים: 5 חיילות, 7 נשים, 15 גברים מבוגרים ו-13 צעירים פצועים וחולים^[218]. חמאס אמר שאינו יכול להתחייב ל-40 חטופים חיים בקטגוריה זאת והציע 40 חטופים מקטגוריות שונות^[219]. הוול סטריט ג'ורנל הביע חשש על פי מקורותיו שרוב החטופים מתו, חלק מהתקפות צה"ל, חלק ממחלות ופציעות, וחלק משמשים מגן אנושי במנהרות לבכירי החמאס^[220].

מותם של חטופים, שגופתם לא חולצה מהרצועה, נקבע בוועדת מומחים של משרד הבריאות, עם המכון לרפואה משפטית, הרבנים הראשיים לישראל והמשרד לענייני דת, לפי ממצאים שנאספו ומידע מודיעיני^[221]. במהלך ימי המלחמה, נקבע מותם של מספר רב של חטופים על ידי הוועדה. בין המקרים הבולטים ניתן למנות את זה של רביד כץ מניר עוז, שאחותו דורון כץ־אשר שוחררה מהשבי עם שתי בנותיה^[222], אביב אצילי שמשפחתו עודכנה שנרצח יממה לאחר שאשתו ליאת שוחררה מהשבי^[223]. גיא אילוז, טכנאי הסאונד של "היהודים" שנחטף מהמסיבה ברעים ואליהו "צ'רצ'יל" מרגלית, שהיה מגדל הבקר של ניר עוז^{[224][225][226]}.

בתחילת נובמבר 2023 טען חמאס ש-60 מהחטופים נהרגו בהפצצות על רצועת עזה אולם לא סיפק לכך הוכחות^[227]. בסוף נובמבר 2023 טען חמאס שבני משפחת ביבס, שירי וילדיה אריאל וכפיר, נהרגו מהפצצות צה"ל, גם זאת ללא הוכחות^[228]. במקרה של מספר חטופים שחמאס טען כי נהרגו מהפצצות צה"ל, קבעה ישראל כי הם נרצחו בעודם בשבי^[229]. כך למשל היה במקרה של נועה מרציאנו, תצפיתנית מנחל עוז, ועדן זכריה שנחטפה מהמסיבה ברעים. חמאס טען שהשתיים נהרגו מהפצצות צה"ל אולם דו"ח פתולוגי (במקרה של מרציאנו) וממצאים פורנזיים (במקרה של זכריה) קבעו כי הן נרצחו בשבי^[230][231]. בנובמבר 2023, פרסם הג'יהאד האסלאמי שחנה קציר "מתה מסיבוכים רפואיים", בפועל היא שוחררה בחיים מספר ימים לאחר מכן^[232].

במקרים אחרים נקבע או עלה חשש ממשי שחטופים אכן נהרגו מאש צה"ל. המקרה הבולט ביותר הוא זה של הריגת שלושת החטופים הישראלים בשג'אעייה, יותם חיים ואלון שמריז שנחטפו מכפר עזה וסאמר טלאלקה מחורה שנחטף מניר עם. השלושה נמלטו משביים בשג'אעייה המופגזת. אולם ב-15 בדצמבר 2023, מספר ימים לאחר שהצליחו להימלט, הם נורו למוות בידי כוח צה"ל שזיהה אותם בטעות כמחבלים. לאחר תחקיר התברר כי בניגוד להוראות הפתיחה באש, החיילים ירו על שניים מהחטופים על אף שהרימו דגל לבן, חטוף שלישי ברח למבנה סמוך ואף הוא נורה למוות^[233]. מקרים נוספים כוללים את יוסי שרעבי שנחטף מקיבוץ בארי, שתחקיר צה"ל קבע כי הוא נהרג בסבירות גבוהה מהפצצת חיל האוויר על מבנה במחנה נוציראת^[234] ואת אפרת כץ, שעל פי עדות של בתה דורון אשר ועדות של שני גורן, שנחטפו יחד איתה מניר עוז בעגלה שמחוברת לאופנוע, מסוק קרב של צה"ל הרג את כל המחבלים וגם את כץ^[235]. מותם של חטופים אחרים נותר ללא הסבר, כדוגמת מותם של רון שרמן, ניק בייזר ואליה טולדנו שגופותיהם חולצו ממנהרה^[236]. דובר צה"ל פרסם כי על פי ממצאי הדו"ח הפתולוגי, "לא ניתן לשלול שנהרגו כתוצאה מחנק, הרעלה, תקיפות צה"ל או פעולת חמאס". עם זאת, הוריהם של שרמן ובייזר אמרו שהם מתו כתוצאה מחשיפה לגזים רעילים בזמן פיצוץ מנהרות, כחלק מהמבצע להריגת אחמד ע'נדור, ושסיבת מוות זו הוצגה כאפשרות על ידי נציגי צה"ל שהגיעו לביתם. דובר צה"ל הגיב לטענות המשפחה כי בזמן החיסול לא הייתה ידיעה על מיקומם של החטופים^{[237][238][239]}. החטוף סהר ברוך נהרג במהלך ניסיון חילוץ כושל שלו^[58].

ב-25 בפברואר 2024 הודיע דובר צה"ל כי החייל עוז דניאל, שהיה בין החטופים, נרצח עוד ב-7 באוקטובר, וגופתו מוחזקת בעזה^[240].

ב-12 במרץ 2024 הודיע דובר צה"ל כי החייל איתי חן, שהיה בין החטופים, נרצח בעת החטיפה, וגופתו מוחזקת בעזה^[241].

ב-17 במרץ 2024 הודיע דובר צה"ל כי החייל דניאל פרץ, שהיה בין החטופים, נרצח בעת החטיפה, וגופתו מוחזקת בעזה^[242].

ב-26 במרץ 2024, הודיע דובר צה"ל למשפחתו של אוריאל ברוך, חטוף ממסיבת הנובה, כי אוריאל נרצח וגופתו מוחזקת בעזה^[243].

ב-2 במאי 2024 הודיע קיבוץ בארי כי דרור אור שנחטף מביתו נרצח וגופתו מוחזקת בשבי חמאס^[244].

ב-7 במאי 2024 הודיע מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים כי ליאור רודאיף נרצח בעת החטיפה וגופתו מוחזקת בשבי^[137].

ב-16 במאי 2024 הודיע דובר צה"ל כי שניים מהחטופים התאילנדים, סונטיה אקרסרי וסוטיסאק רינטלאק, נרצחו ב-7 באוקטובר, וגופותיהם מוחזקות בשבי^[245].

ב-3 ביוני 2024 קיבוץ נירים הודיע כי נדב פופולוול נרצח בשבי חמאס וגופתו מוחזקת בשבי. נדב היה בנה של חנה פרי שנחטפה אף היא ושוחררה בעסקת החטופים. בנוסף, דובר צה"ל הודיע על הירצחם של חיים פרי, יורם מצגר ועמירם קופר. גופותיהם מוחזקות בשבי^[135].

עוד לפני תחילת הפעילות הקרקעית ברצועת עזה, אסף צה"ל גופות אחדות של ישראלים שהוגדרו עד אותה עת כנעדרים סמוך לגדר המערכת סביב רצועת עזה^[246]. במהלך הפלישה הקרקעית לרצועת עזה הצליח צה"ל לחלץ מספר גופות של חטופים בסמוך לבית חולים שיפא ובהן זו של יהודית וייס שנחטפה מבארי ונועה מרציאנו, תצפיתנית ממוצב נחל עוז, שנרצחו בעודן בעזה^[247][248], וזו של אופיר צרפתי שנרצח בסמוך לחטיפתו או בעת היותו שבוי בעזה^[249][250].

ב־12 בדצמבר 2023 חולצו במבצע צבאי גופותיהם של עדן זכריה, שנחטפה מהטבח במסיבת הטבע ליד רעים, ורס"ב זיו דדו, ששירת בגדוד 51 של חטיבת גולני^[251]. בפעולה זו נפלו רס"ר גל מאיר איזנקוט, בנו של השר גדי איזנקוט, ורס"ר איל מאיר ברקוביץ'^[252].

במהלך הפעולה הקרקעית המשיך צה"ל לחלץ גופות של חטופים נוספים שנהרגו בעודם בשבי החמאס ובהם את גופותיהם של אליה טולדנו שנחטף מהמסיבה ברעים ושל החיילים רב"ט ניק בייזר וסמל רון שרמן^[253].

ב-6 באפריל 2024 חילצו כוחות צה"ל והשב"כ את גופתו של אלעד קציר, שנחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז ונרצח בשבי בינואר 2024^[254].

ב-17 במאי 2024 חילצו לוחמי צה"ל מהרצועה את גופותיהם של שני לוק, איציק (יצחק) גלרנטר ועמית בוסקילה, שנחטפו ממסיבת הנובה, ואת גופתו של רון בנימין שנחטף ונרצח ממכוניתו ליד מפלסים. עד החילוץ, יצחק, עמית ורון נחשבו כחטופים חיים, בעוד שני הוכרה כנרצחת זמן קצר לאחר החטיפה^[255][256].

ב-24 במאי 2024 חולצו במבצע משותף של צה"ל ושב"כ גופותיהם של החטופים חנן יבלונקה, מישל ניסנבאום ואוריון הרננדז שנרצחו ונחטפו ב-7 באוקטובר. עד החילוץ נחשבו כחטופים חיים^[257].

מספר נעדרים נחשבו כחטופים עד שגופתם או שרידי גופתם זוהו בשטח ישראל. אחת מהם הייתה ויויאן סילבר, שנחשבה כחטופה מבארי במשך 38 ימים, עד שזוהתה גופתה בשטח ישראל, סמוך לגדר.

דרור קפלון נחשב כחטוף במשך כחודשיים, לאחר שהטלפון הנייד שלו אוכן בעזה, אך לבסוף בסיוע אנשי רשות העתיקות זוהתה גופתו בשטח ישראל ונקבע כי נרצח^[258][259].

שני גבאי ואליקים ליבמן שהו באמבולנס שמחבלי החמאס ירו עליו רקטת RPG. האמבולנס נפגע קשה ועלה באש. בשל הפגיעה הקשה, הליך זיהוי ההרוגים היה ארוך ומורכב. שני גבאי נחשבה כחטופה ממסיבת הנובה במשך 47 ימים, עד שזוהתה גופתה אשר נקברה בטעות עם גופת צעירה אחרת שנרצחה אף היא במסיבת הנובה. אליקים ליבמן, נחשב כחטוף ממסיבת הנובה במשך כשבעה חודשים עד שזוהו שרידי גופתו ביער רעים, ונמצא כי שרידים נוספים נקברו בטעות בקבר של נרצחת נוספת^[260].

דולב יהוד נחשב כחטוף במשך כשמונה חודשים עד שזוהתה גופתו ביוני 2024 בשטח ישראל, בשטח קיבוץ ניר עוז^[261].

שולחן "סעודת השבת", עם יותר מ־200 כיסאות המייצגים את מספר החטופים והנעדרים המוחזקים ברצועת עזה, רחבת מוזיאון תל אביב לאמנות

שולחן "סעודת השבת", עם יותר מ־200 כיסאות המייצגים את מספר החטופים והנעדרים המוחזקים ברצועת עזה, רחבת מוזיאון תל אביב לאמנות

בובות דובי פרווה מכוסי עיניים ומוכתמים בכתמי צבע אדום דם, המייצגים את 30 הילדים שנחטפו על ידי מחבלי חמאס לעזה. כיכר דיזינגוף, תל אביב

פוסטרים עם תמונות החטופים והנעדרים שמוחזקים ברצועת עזה בידי חמאס, על גדר מחנה רבין

כרזה הקוראת לשחרורו של רון בנימין, על בניין מטה חברת צ'מפיון מוטורס בבני ברק, מקום עבודתו של רון. ב-17 במאי התברר שנרצח ב-7 באוקטובר, וגופתו הובלה לרצועה

הפגנה של משפחות חטופים בתל אביב במלאת 150 יום לחטיפה

הפגנה בירושלים במלאת חצי שנה לחטיפה

משפחות חטופים בשערי מחנה הקרייה בתל אביב, במלאת 200 ימים לחטיפה

הפגנת משפחות חטופים בדרך בגין בתל אביב

הפגנת משפחות חטופים בתל אביב, בהובלת משפחות צנגאוקר וקלדרון

ארגון הטרור חמאס פרסם ב־16 באוקטובר 2023 סרטון בו נראית החטופה מייה שם משוהם מבקשת שיחלצו אותה מן השבי^[262]. מייה שוחררה ב־30 בנובמבר^[263]. ב־30 באוקטובר פרסם החמאס סרטון נוסף בו נראות 3 חטופות מדברות למצלמה, כאשר אחת מהן מטיחה האשמות בראש הממשלה בנימין נתניהו^[264]. שלושתן שוחררו במהלך חודש נובמבר^[265]. ב־9 בנובמבר פרסם הג'יהאד האסלאמי סרטון בו נראים חנה קציר בת ה־77 ויגיל יעקב בן ה־12^[266]. שבועיים לאחר מכן, טען הג'יהאד כי קציר "מתה מסיבוכים רפואיים". אך, ב־24 בנובמבר שוחררה בחיים^[267]. יגיל יעקב שוחרר עם אחיו אור ב־27 בנובמבר^[268].

ב־13 בנובמבר 2023 פרסם חמאס סרטון מתחילת המלחמה בו נראית החיילת החטופה נועה מרציאנו כשהיא מדברת בשבי, בסוף הסרטון נראית גופתה. למחרת הודיע צה"ל כי היא נרצחה בידי מחבל חמאס בתוך בית החולים שיפא^[269]. ב־17 בנובמבר, דווח כי גופתה חולצה בידי צה"ל במהלך סריקות סמוך לבית החולים שיפא^[248].

ב־30 בנובמבר פרסם חמאס סרטון בו נראה החטוף ירדן ביבס, שנחטף עם אשתו שירי וילדיהם כפיר בן תשעת החודשים ואריאל בן הארבע, לאחר שהם בישרו לו לכאורה על מותם של בני משפחתו – טענה שלא אומתה^[270].

ב-18 בדצמבר פרסם חמאס סרטון שבו נראים חיים פרי, יורם מצגר ועמירם קופר^[271].

ב-19 בדצמבר 2023 פרסם הג'יהאד האסלאמי סרטון שבו נראים אלעד קציר וגדי מוזס^[272].

ב-14 בינואר 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראים איתי סבירסקי, יוסי שרעבי ונועה ארגמני^[273].

ב-26 בינואר 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראות דורון שטיינברכר, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע^[274].

ב-24 באפריל 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראה החטוף הירש-גולדברג פולין^[275].

ב-27 באפריל 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראים קית' סגל ועמרי מירן כשהם מתחננים בפני הממשלה והציבור ולהגיע לעסקה מיידית^[276].

ב-11 במאי 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראה החטוף נדב פופלוול^[277].

ב-28 במאי פרסם הג'יהאד האסלאמי סרטון שבו נראה החטוף סשה טרופנוב^[278].

ערך מורחב – מטה משפחות החטופים והנעדרים

למחרת החטיפה הקימו משפחות של חטופים ונעדרים מטה שנועד להשבת כל החטופים מעזה ולאיתור הנעדרים מהמתקפה, הפועל בזירות שונות למען מטרה זו.המטה פועל גם להשבת שבויים ישראלים קודמים אשר מוחזקים גם הם ברצועת עזה, ביניהם ישראלים נעדרים שנכנסו לרצועת עזה וגופותיהם של החיילים אורון שאול והדר גולדין שנחטפו במבצע צוק איתן.כמו כן למטה ישנו צוות רפואי הפועל לוודא שהחטופים הזקוקים לטיפול רפואי מקבלים אותו, וכן צוות משפטי הפועל לפתרון בעיות משפטיות שנוצרו בעקבות החטיפה, ולהתמודדות משפטית בינלאומית מול ארגון הטרור חמאס.

ביום ראשון בערב, 8 באוקטובר, קיימו משפחות החטופים והנעדרים מסיבת עיתונאים, שבה דרשו מהממשלה פתיחת שיח שוטף עם המשפחות וקיום מבצע שמטרתו להחזיר את הנעדרים הביתה, מינוי גורם שיעמוד על הקשר הרציף עם המשפחות, עירוב מיידי של נשיא טורקיה ארדואן, יורש העצר הסעודי בן סלמאן, ונשיא מצרים א־סיסי, לשחרר את השבויים^[279]. הממשלה מינתה את גל הירש לאחראי על הנושא^[280].

בהמשך פרסם מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים שלוש דרישות:^[281]

1. שחרור מיידי של כל בני הערובה, היות שהחזקתם מנוגדת לדין הבין־לאומי, היות שהיא מוגדרת כפשע מלחמה ופשע נגד האנושות.
2. פתיחה מיידית של מסדרון הומניטרי לאספקת תרופות וציוד נדרש לחולים כרוניים ופצועים. ובדיקה של כל בני הערובה על ידי רופא.
3. התערבות וסיוע של מנהיגי המדינות השכנות לטובת שחרורם המיידי של בני הערובה החטופים.

משפחות חטופים ונעדרים קיימו ב־14 באוקטובר מסיבת עיתונאים שבה התייצבו נציגי המשפחות ודרשו מהעולם להתערב למען העברה מיידית של תרופות מצילות חיים לחטופים^[282]. פרטים על תרופות וסיוע הומניטרי הועברו לצלב האדום מ־150 משפחות^[283].

בדצמבר 2023 סיירו נציגי משפחות החטופים בכפר עזה ואזור המסיבה ברעים עם קארים חאן, התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, ודרשו ממנו להביא לדין את מחבלי חמאס לדין על פשעים נגד האנושות ורצח עם^[284].

ב-19 בינואר 2024 התמקמו אלי שתיוי ואיתו כמה משפחות חטופים בקיסריה בקריאה לקדם הסכם לשחרור החטופים^[285].

ב־18 באוקטובר נפגשו נציגי משפחות החטופים עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שערך ביקור מיוחד בישראל בצל המלחמה. הנשיא הצהיר כי ארצות הברית תומכת באופן מוחלט בישראל ופועלת למען שחרור החטופים, ושהיא תתרום ממשאביה ככל שיידרש לביצוע מטרה זו^[286][287].

לפי סקר שנערך על ידי מרכז ויטרבי ופורסם ב-24 בנובמבר, הרוב המוחלט בציבור היהודי הצביע על החזרת החטופים ומיטוט החמאס כשני היעדים החשובים ביותר של המלחמה, 94% ו-93% בהתאמה^[288].

הסוציולוג פרופסור יגיל לוי טען שהחטופים נתפסים, בצדק או לא, כבני קיבוצים שמתנגדים לממשלה וכחילונים שמבלים במסיבות בשבת, מה שהביא לכך המאבק למען עסקה לשחרורם מתפרש כעוד מאבק נגד הממשלה^[289][290].

המרכיב העיקרי במחלוקת הוא היחס בין שני יעדי המלחמה, כלומר: האם נכון לשלם בהפסקת הלחימה, בעד השבת החטופים. הדיון נסוב סביב החשש לחזרה על אירוע דומה, וחשש מהתאוששות חמאס.

מרכיב נוסף במחלוקת הוא שאלת המחיר, דהיינו כמות וזהות המחבלים שתהיה מוכנה ישראל לשחרר תמורת השבת החטופים, וכמו כן חזרת תושבי צפון הרצועה והסגת כוחות צה"ל מהרצועה (תנאי אותו מציב חמאס בדרך להגעה לעסקה). העירוב בין פעילות למען עסקה ופעילות נגד הממשלה הביא בין היתר לכך שב-8 בדצמבר 2023 הוצת מאהל מחאה בקריית הלאום עקב שילוט שהיה במקום בגנותו של בנימין נתניהו^[291].

השרה אורית סטרוק טענה נגד מה שהיא רואה כשימוש של גופים בעלי מטרות פוליטיות, העושות שימוש במצוקה של משפחות החטופים למען מטרותיהם^[292]. ב-20 בנובמבר 2023 מתח רמי איגרא, לשעבר ראש חטיבת שבויים ונעדרים ב"מוסד", ביקורת על הקמפיין לשחרור החטופים, בטענה כי הקמפיין גורם להעלאת המחיר שדרש חמאס ומרחיק את האפשרות לקיומה של עסקה^[293].

ערך מורחב – ההסברה הישראלית במלחמת חרבות ברזל

לצד מעשי הסברה ממלכתיים הנעשים מטעם גופים ממשלתיים מתקיימים מאמצי הסברה עצומים על ידי מתנדבות ומתנדבים ברחבי העולם.

• בלונדון אנשי עסקים ישראלים פרסמו את תמונות החטופים על גבי מסכי ענק שהוצבו על משאיות שנוסעות ברחובות העיקריים של העיר^[294].
• בערים רבות ברחבי העולם, בהם לונדון וברלין, נערכו מיזמים של שולחנות אוכל ערוכים וכיסאות עם תמונות החטופים והחטופות.
• תמונות "נחטף" עם שמות החטופים והחטופות נתלו בקמפוסים, עמודי תאורה ולוחות מודעות ברחבי העולם. סרטונים רבים מציגים את ההזדהות עם הקורבנות המוצגים בתמונות, לצד כאלו הפועלים לתלוש אותם, והמאבק המתרחש סביב הצגתם במרחב הציבורי^[295].
• השחקנית והבמאית חנה אזולאי־הספרי העלתה לרשת סרטון בערבית מרוקאית ובו בקשה לעמוד לצד ישראל ולגנות את המעשים הברבריים של חמאס ואת החטיפות^[296].
• ברחבת המדיטק בעיר הילדים בחולון הוצב מיצב "גן הילדים החטופים". על הדשא שנצבע שחור, הוצבו מתקני משחק שחורים ופוזרו דליי משחק צבעוניים הנושאים את שמות הילדים שממתינים להחזרתם^[297].
• בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים חנכה מיצב וידאו הקורא להשבת החטופים. המיצב כולל עשרות מסכי ענק עליהם מפורסמים תמונות החטופים^[298].
• באמפי קיסריה הוקלט השיר "הביתה" בהשתתפות כ־1,000 נגנים, זמרים ונציגי משפחות החטופים^[299]. ניתן אישור לשנות את המילים במקור: מ"עוד שנה חלפה, עוד שנה טרופה" ל-"עוד שעה חלפה, עוד שעה טרופה".
• ב-14 בינואר 100 ימים לחטיפה, הובילה ההסתדרות את יוזמת "עוצרים ומזדהים", במסגרתה חברות גדולות כמו חברות ביטוח, משרדי עורכי דין, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות בריאות, חברות היי-טק, תאגידי מזון, רשויות מקומיות, מרכזי קניות ועוד, ישבתו למשך 100 דקות החל מהשעה 11:00. c-13 בינואר, נפתחה עצרת בת 24 שעות, במסגרתה הגיעו אל כיכר החטופים בתל אביב עשרות אנשי ציבור, אנשי אקדמיה, אומנים, זמרים ועוד. במקום הוקם מיצג החושף מנהרה באורך 30 מטרים, ומדמה את התנאים הקשים בהם מוחזקים החטופים^[300].

• נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן אמר בנאום שנשא כי בין החטופים ישנם אזרחים אמריקאים, וכי הורה לממשלו לשתף עם ישראל מידע מודיעיני ולשלוח אליה מומחים על מנת לסייע לה בכל הנוגע למשבר החטופים. ביידן גם גינה את חטיפתם של ניצולי שואה, נשים וילדים^[301][302]. דובר מחלקת המדינה, מת'יו מילר, העריך כי אחת הסיבות שחמאס אינו מעוניין להחזיר חלק מהנשים שהוא מחזיק כבנות ערובה, היא כדי שלא יוכלו להעיד על מה שעבר עליהן בשבי החמאס^[303][304].
• קנצלר גרמניה, אולף שולץ, אמר בנאום שנשא בבונדסטאג כי ארצו חוששת מכך שחמאס יעשה שימוש בחטופים, שביניהם 5 אזרחים גרמניים, כמגן אנושי נגד תקיפות צה"ל ברצועת עזה. הוא הביע את תמיכתו בישראל להגן על עצמה, ואף הודיע שיעביר לישראל שני מל"טים מסוג HERON-TP^[305].
• נשיא צרפת, עמנואל מקרון הביע את הזדהותו עם ישראל וציין כי השימוש בחטופים על מנת לסחוט את ישראל הוא מחליא^[306].
• מג'יד אל־אנסרי, סגן ראש הממשלה הקטרי ויועץ בכיר לשר החוץ אמר בראיון לערוץ גרמני שהוא אופטימי שבני הערובה ישוחררו בקרוב^[307].
• שר החוץ הבריטי, ג'יימס קלברלי, שיתף בחשבון ה־X סרטון של ראיון עם ראזי חמד, בכיר בחמאס, בו אמר שארגונו יבצע שוב את המעשים שבוצעו ב־7 באוקטובר. על גבי זה הוסיף קלברלי: "כיצד יכול להיות שלום כאשר חמאס מחויבים להשמדתה של ישראל?"^[308].
• במהלך הלחימה ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל, נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, קרא לחמאס "להשלים במהירות" את עסקת החטופים, כדי "לחסוך מהעם הפלסטיני אסון נוסף עם השלכות לא פחות חמורות מהנכבה של 1948"^[309].

ההודעות של חמאס ושל ארגונים פלסטינים לא מזכירים כי במסגרת המתקפה חמאס תפס אזרחים ישראלים וזרים, כולל ילדים נשים ואנשים מבוגרים. הפלישה מתוארת כ"התנגדות" לשלטון ישראל. זאת במסגרת מאמצי חמאס להכחיש את ממדי המתקפה על ישראל, וניסיונות להציג אותה כמתקפה ישראלית.

אחרי שחרורה של אמילי הנד, ישראלית בת תשע עם אזרחות אירית שנחטפה לעזה על ידי חמאס בממתקפת הפתע על ישראל, ובשלב מסוים נחשבה כמתה^[310], צייץ ראש ממשלת אירלנד ליאו ורדקר בטוויטר כי "ילדה תמימה שהלכה לאיבוד, נמצאה כעת והוחזרה [למשפחתה]"^[311][312]. הציוץ ספג ביקורות חריפות, ובעקבותיו זימן משרד החוץ את שגרירת אירלנד בישראל לשיחת נזיפה^[313]. בהמשך פרסם ורדקר הבהרה בה כתב כי הנד "נחטפה" אך נמנע מלציין כי נחטפה בידי ארגון הטרור חמאס^[314].

פעילים ועיתונאים בעולם תיעדו מקרים רבים של אזרחים פרו-פלסטינים במדינות מערביות שתלשו מודעות על חטופים ישראלים וזרים. בין הנימוקים לתלישת המודעות יש טענות כי מדובר ב"תעמולה ישראלית".^[315]

עיתון סאן הבריטי הקדיש ב־2 בנובמבר את שער העיתון ל־32 ילדים שנחטפו לעזה. לצד תמונותיהם נכתב: "32 ילדים חפים מפשע נחטפו על ידי טרוריסטים. זאת הסיבה שישראל חייבת להילחם בחמאס המרושע". עוד נכתב בענק: "החזירו אותם הביתה!"^[316].

ב־12 באוקטובר פורסמה ברשתות החברתיות פרסומת לפיצה הנמכרת בבית עסק בחווארה כאשר הפרסומת עושה שימוש לועג בתמונת קשישה שכמעט ונחטפה לעזה, והוכרחה להצטלם עם מחבל כשהיא עושה תנועת וי. אותה קשישה בסופו של דבר למעשה לא נחטפה לעזה, אך התמונה הופצה בכל זאת והשימוש בה נעשה למטרה הנ"ל. מספר שעות לאחר חשיפת הפרשה על ידי אלחנן גרונר באתר הקול היהודי^[317], דחפור של צה"ל הרס את קיר בית העסק ואטם אותו בחול^[318][319].^{[דרושה הבהרה]}

מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ, אמר בריאיון לכאן 11 כי הוא "קורא להנהגת כל הפלגים הפלסטינים להוכיח עמדה אנושית ערכית משקפת ערכי האסלאם, ולשחרר לאלתר את כל החטופים, בני הערובה והשבויים"^[320].

ב-25 במרץ 2024 פורסם ראיון של משפחת החטופה לירי אלבג בדיילי מייל. לריאיון צורפו תמונות של חדר שבו מצא צה"ל דגימות מדמה של אלבג ושל חטופות נוספות, לאחר שהן הוחזקו בו^[321][322].

ערך מורחב – חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה

ב־6 בנובמבר 2023, נחקק חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה, המעניק לבני משפחתם של חטופים ונעדרים זכויות דומות לאלה הניתנות לבני משפחה של חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה.

• עסקת שחרור החטופים ישראל–חמאס (2023)
• ישראלים נעדרים שנכנסו לרצועת עזה
• שבויי צה"ל
• פרשת אורון שאול
• הדר גולדין
• גלעד שליט

מדיה וקבצים בנושא החטופים הישראלים ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל בוויקישיתוף

• שמות החטופים שנשבו בשבי החמאס ברצועת עזה, באתר ישראל היום
• רשימת שמות החטופים לעזה, באתר תאגיד השידור הישראלי
• חטופים, השמות. הפנים. הסיפורים, באתר ynet
• שמות החטופים בעזה: מהקיבוצים, מהמסיבה ומבסיסי צה"ל, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2023
• רשימת שמות החטופים לתפילה - רשימה מתעדכנת בעריכת מתניה ויינשטוק, באתר של סיון רהב-מאיר
• חטופים בעזה, סרטון בערוץ "אריאלה שטרנבך מרסקי", באתר יוטיוב (אורך: 07:36)
• שלב אחרי שלב: כך חולצה התצפיתנית אורי מגידיש, סרטון בערוץ "חדשות 13", באתר יוטיוב (אורך: 05:09)
• מזכירות הממשלה, החלטה מס' 1077 של הממשלה: שחרור אסירים מטעמים של ניהול יחסי החוץ של המדינה וביטחונה, 21 בנובמבר 2023
• עינב חלבי, היום שאחרי - גרסת חמאס: התוכנית לרשות חדשה, והאסירים ה"מבוקשים", באתר ynet, 13 בדצמבר 2023
• ליאור ורוצלבסקי, "עברתי שואה, כולם שם מחבלים": מיה שם מספרת הכל על השבי, באתר חדשות 13, 29 בדצמבר 2023, 30 דקות
• הילה קורח, בשבי בעזה, עם ילדה בת שש: "אמרתי לאמיליה, 'אנחנו הולכות למות'", באתר חדשות 13, 6 בינואר 2024, 31.33 דקות
• אור פלג, החוסן לשרוד, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 18 באפריל 2024