וויאנג קוליט
וויאנג קוליט (Wayang) הוא תיאטרון הצללים של אינדונזיה, נפוץ במיוחד באי באלי.
 | |||
| הופעה של וויאנג קוליט, בביצועו של הדאלאנג (מפעיל בובות) האינדונזי המפורסם Ki Manteb Sudharsono, הופעה כזו נמשכת בדרך-כלל לאורך כל הלילה | |||
 מורשת תרבותית בלתי מוחשית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| סוג | סוגה  | ||
| מדינה |  אינדונזיה | ||
  | |||
פירוש המילה "וויאנג" בשפת ג'אווה היא "צל", במובן של רוח. צללים אלה הם, במקור, רוחות האבות הקדמוניים. לאבות הקדמוניים מיוחס כוח רב, והשפעה על ההווה באופן ממשי. להצגות תיאטרון הצללים קודם טקס דתי של העלאת הרוח, ומטרתו להשפיע לטובה על הרוח, כדי שזו תשפיע לטובה על הצאצאים החיים. עם זאת, את תפיסת העולם האנימיסטית האינדונזית החליפה דת ההינדו, ובמקומות רבים באינדונזיה החליף האסלאם את ההינדו; אולם נוהג תיאטרון הצללים נותר."קוליט" במאלאית / אינדונזית משמעה "עור".
בתיאטרון הוויאנג מפעילים בובות בגובה 35–50 ס"מ, והמחזות עברו שינויים רבים לאורך ההיסטוריה בהתאם לצרכים הדתיים המשתנים. רוב העלילות לקוחות מהראמאיאנה, המהאבהארטה או הסראט מנק. אחת הסוגות, של מחזות קומדיה, נקראת "פנוקוואן". הצגת קומדיה לתירים, כוללת את בובת דמות התיר, הנראה בצורה מצחיקה. דמויות הוויאנג קוליט עשויות עור, והן בעלות חלקים ואיברים רבים, שניתנים להפעלה בנפרד. הצללים נראים מעבר למסך עור מתוח שמאחוריו, מצד ה"דאלאנג" היה אור אש, בשנת 1997. בתמונה כאן נראה אור גוף תאורה מאחוריו. הצופים נמצאים מעברו האחר של מסך העור.
סוג התיאטרון הזה הוכרז על ידי אונסק"ו בשנת 2003 כיצירת מופת של מסורת אנושית בעל פה (Masterpiece of the Oral and Intangible Heritage of Humanity). ברשימה זו נמצאים בין היתר גם התיאטרון אל חכוואתי הערבי, הבזיירות, התזונה הים-תיכונית, תיאטרון הבובות הסיציליאני ועוד.
בשנת 2008 הכיר ארגון אונסק"ו בוויאנג קוליט כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.
קישורים חיצוניים
עריכה
- וויאנג קוליט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
