וילה טוגנדהאט

מיס ון דר רוהה נקט אמצעי שהיה אז מהפכני, שימוש במסגרת פלדה לבניין, מה שאפשר לו לוותר על קירות תומכים וליצור מרחב פנימי שייתן תחושה של אור וחלל. הוא עיצב גם את כל הרהיטים בבית (שני סוגי כורסאות בתכנונו, "כורסת טוגנדהאט" ו"כורסת ברנו", עדיין מיוצרים כיום). לא היו בווילה כל תמונות או קישוטים, אך למרות זאת אין בה תחושה של סגפנות הודות לשימוש בחומרים בעלי צבעים ומרקמים שונים באופן טבעי, כמו קיר בנוי שוהם או שימוש בסוגים טרופיים ונדירים של עץ. קיר השוהם שקוף למחצה, ואופיו משתנה בהתאם לזווית השמש. מיס הצליח גם לשלב את הנוף הנשקף מהווילה כחלק בלתי-נפרד מהחלל הפנימי.

עלות בנייתה של הווילה הייתה גבוהה מאוד בשל טכניקת הבנייה הבלתי-שגרתית, השימוש בחומרים מיוחדים ונדירים והטכנולוגיות החדשות ששימשו לחימום, אוורור וכדומה. הבניין גם גדול מאוד בתור וילה למשפחה אחת, אף כי במבט ראשון אין הדבר נראה כך בזכות התכנון המחוכם של החדרים וחלוקת החלל.

בני הזוג טוגנדהאט, שהיו יהודים, עזבו את צ'כוסלובקיה ב-1938 עם ילדיהם, מעט לפני הסיפוח הנאצי בעקבות הסכם מינכן. הם לא חזרו מעולם. אחרי המלחמה נעשה שימוש בבניין למטרות מעשיות שונות, וב-1992, כחלק מ"מהפכת הקטיפה", נחתם בו ההסכם שהסדיר באופן רשמי את חלוקת צ'כוסלובקיה לשתי מדינות. החל משנת 1994 נמצאת הווילה בבעלות עיריית ברנו, ופתוחה לציבור כמוזיאון. מאז 2001 הווילה היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

בתחילת 2007 דרשו ילדיהם של בני הזוג טוגנדהאט לקבל את הווילה חזרה לידיהם, על פי חוק הקובע החזרת יצירות אמנות שנשדדו בזמן המלחמה לבעליהן. עיריית ברנו פתחה בהליכים להעביר את הבעלות על הבניין לממשלת צ'כיה, כדי שתוכל להחזיר את הבניין ליורשים. אלה הודיעו כי בכוונתם לשפץ אותו ולהשאירו פתוח לציבור. [1]

מדיה וקבצים בנושא וילה טוגנדהאט בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של וילה טוגנדהאט (בצ'כית ובאנגלית)

• וילה טוגנדהאט, ברשת החברתית פייסבוק
• וילה טוגנדהאט, ברשת החברתית אינסטגרם
• וילה טוגנדהאט, סרטונים בערוץ היוטיוב
• וילה טוגנדהאט