חטיבת כרמלי

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות, שהפכו בהמשך לשש, ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. בצפון הקימה מפקדת ההגנה את חטיבת לבנוני שנקראה בתוכניות המוקדמות "חטיבת הצפון" וכללה את כל המרחב שמזכרון יעקב וצפונה. מפקד החטיבה היה משה זליצקי (לימים משה כרמל) והיא כללה את כל כוחות החי"ש במרחב.

ב-28 בפברואר 1948 פוצלה החטיבה לחטיבת גולני בנפת יזרעאל, הכנרת, גלבוע ועד תל חי וחטיבת כרמלי (על שם הר הכרמל) באזור חיפה ונפת זבולון (כלומר חיפה והגליל המערבי). במקביל פעלה בגזרה חטיבת יפתח של הפלמ"ח.

למסגרת החטיבה הוכפפו 3 גדודים - 21 (שגרעינו בני נשר-יגור, נהריה והקריות שמצפון לחיפה), 22 (שגרעינו סטודנטים מהטכניון) ו-23 (שהוקם מיחידת "הדרי" - חיל משמר העם של חיפה ועולים חדשים בעיקר שארית הפליטה). במהלך המלחמה הוקם גדוד נוסף - 24, גם הוא על בסיס יחידת "הדרי" ועולים חדשים (שארית פליטה).

עם הקמת המדינה מנתה חטיבת כרמלי 2,238 חיילים ומפקדים^[2].

עיקר פעילותה של החטיבה הייתה בכוננות לקראת תפיסת הבסיסים הלוגיסטיים של הבריטים בסביבת חיפה עם עזיבתם ובמיוחד הנמל ודרכי הגישה אליו ובתי הזיקוק. כמו כן ערכה החטיבה פעולת נקם כנגד הכפרים בלד א-שיח' (היום נשר) לאחר טבח בתי הזיקוק ב-30 בדצמבר 1947 שבו נהרגו כמה מתושבי הכפר^[3]. ב-14 במרץ 1948, פוצצו חיילי גדוד 21 של החטיבה את מנהרות הרכבת בראש הנקרה וזאת כדי למנוע מעבר כוחות מלבנון דרך המסילה. ב-27 במרץ 48 יצאה שיירה של החטיבה שנודעה בשם שיירת יחיעם, לעקוף את עכו ולהביא אספקה ליישובי הצפון. השיירה הותקפה סמוך לנהריה ונגרמו לה אבדות קשות. באפריל 48 התמודדה החטיבה עם צבא ההצלה בקרבות משמר העמק ורמת יוחנן. באפריל 48 סיימה החטיבה בהצלחה את הקרב על חיפה, הודות לתכנון המדויק ולהיכרות עם הסביבה והמתקנים. כך הצליחה החטיבה תוך פחות מ-24 שעות לתפוס את כל הבסיסים הבריטיים והמפעלים האסטרטגיים בעיר. החטיבה הכניעה את ההתנגדות הערבית והשתלטה על העיר. לאחר פלישת צבאות ערב הכניע כוח של החטיבה את עכו במבצע בן עמי (שנקרא על שם בן עמי פכטר שהיה מפקד גדוד בחטיבת כרמלי ונפל בשיירת יחיעם). מפקד החטיבה הראשון היה משה כרמל והשני היה מרדכי מקלף, לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל.

עם הקמת צה"ל הפכה כרמלי לחטיבת צה"ל. לאחר הכרזת המדינה השתתפה החטיבה בפיקודם של משה כרמל ולאחר מכן בפיקודו של מרדכי מקלף, בכל קרבות חזית הצפון ובטיהור כל אזור הגליל, במהלך מלחמת העצמאות. כמו כן, נטלה חלק במבצעי יצחק, דקל, ברוש וחירם. החטיבה ספגה אבדות כבדות בניסיון שכשל לכבוש את ג'נין במבצע יצחק וגם בנפילת שיירת יחיעם.

גדוד 21 ששמו היה "נפת זבולון" הוקם רשמית כגדוד ג´ של חטיבת "לבנוני" ביום 25 בדצמבר 1947 במסדר שנסקר על ידי מפקד הגדוד בן עמי פכטר בגבעת שמיר ליד רמת יוחנן ליד בניין ששימש לפני כן כמרכז אימונים (כיום חוות הצופים). תחום החבל היה מנקודה שבין שער העמקים וג'למי עד מבואות חיפה, ומחרייבה שעל הר הכרמל ועד מבואות עכו. היישובים שנכללו בחבל היו: יגור, כפר חסידים, נשר, רמת יוחנן כפר המכבי, אושה, שמיר (לפני מעברו לגליל), קריית אתא, חרייבה, מחצבות 4.5, צ'ק פוסט, הקריות אפק (לפני כן משמר הים), כפר מסריק ועין המפרץ^[5].

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה שלח ארגון ההגנה את אנשיו לקורסים ואימונים. לקראת סוף שנת 1947 התקיימו גיוסים בצפון הארץ. אנשי החי"ש נשלחו למשקי הגליל המערבי לקדם פלישה. למחרת כ"ט בנובמבר התגייס חלק מהגדוד והוקמו הבסיסים בנשר, רמת יוחנן, חרייבה, מחצבות 4.5 בקריות ובגליל המערבי. החבל הכיל יישובים יהודים, יישובים ערבים כוחות צבא בריטיים וכוחות הלגיון הערבי. לחבל נודעה חשיבות משום שישב על דרכים חיוניות ומפעלים חשובים כגון בתי הזיקוק, מפעל נשר למלט, בית המלאכה של הרכבת בתי המלאכה של סולל בונה ועוד. הגיוסים לגדוד נעשו בשלבים. בתחילה גיוסים קטנים במבנה כוחות של כוננות ולאחר מכן במסגרות גדולות יותר. הגיוסים כללו את בני המקום שגדלו בארץ וגם עולים חדשים ששהו מספר חודשים בארץ והתגוררו ב"מעון עולים" בנשר.

הגדוד כלל שלוש פלוגות:

• פלוגה 11 - חבל נהריה - מפקדה היה יעקב פונדק (שועל). לפלוגה היו 3 בסיסים - בסיס מצובה שמפקדו היה גדעון דוניץ, בסיס יחיעם מפקדו היה משה שינרמן, בסיס שבי ציון מפקדו משה שואבי.
• פלוגה 12 - חבל קריות מפקדה היה חיים בן-דוד. לפלוגה היו 3 בסיסים - בסיס רמת יוחנן שמפקדו היה יעקב שאודר, בסיס כפר המכבי מפקדו היה יעקב ברסלב, בסיס אפק מפקדו מיכאל מנייביץ.
• פלוגה 13 - חבל יגור מפקדה היה חנן זלינגר שנהרג ב־1 בינואר 1948 בפעולת התגמול בבלד א-שייח' על טבח בתי הזיקוק. מחליפו היה יוסי האס. לפלוגה היו 5 בסיסים - בסיס יגור שמפקדו היה דב פיק, בסיס "ח'רייבה" (מחצבה של בית חרושת נשר למלט) מפקדו היה אברהם בורנשטיין, בסיס נשר מפקדו יוסקה גלילי, בסיס ק"מ 4.5 מפקדו היה יוסקה וונדרמן, בסיס צ'ק פוסט מפקדו היה שלמה קמינקר (קמין)

בעת הקמתו היו בגדוד 140 לוחמים. רק 40% מהם צוידו בנשק. הנשק עבר בין הלוחמים על פי פעילות הגדוד^[6].

בקרבות מלחמת העצמאות נהרגו 149 לוחמי הגדוד על פי הפירוט הבא^[7].

אחרי מלחמת העצמאות התארגנה החטיבה מחדש והפכה לחטיבת מילואים צפונית עם בסיס בעמקים. החטיבה תפקדה כחטמ"ר העמקים (או בשמו האחר "חטמ"ר צמח") עד לשנת 1974.

ערך מורחב – מלחמת ששת הימים

במהלך מלחמת ששת הימים החזיקה החטיבה מוצבים בגזרת הירדן ונטלה חלק במערכה על כיבוש צפון השומרון מוצבי הסורים בחוף המזרחי של הכנרת ודרום רמת הגולן.

ב-9 ביוני פקד דוד אלעזר, אלוף פיקוד הצפון, על מפקד חטמ"ר 2, יהודה גביש, לתקוף את המוצבים הסוריים תאופיק התחתונה ותאופיק העליונה כחלק המאמצים המשניים בתוכנית "מקבת". המשימה הוטלה על גדוד נח"ל 908, בפיקוד שלמה חלמיש. הגדוד נע על כביש צמח - מעגן - תל קציר - האון. עוד בטרם החלה ההתקפה נפתחה על הגדוד הפגזה מתאופיק העליונה. בהפגזה איבד הגדוד שני חיילים, ביניהם המג"ד חלמיש, וכמה חיילים נפצעו. המח"ט הורה לעצור את התקדמות הגדוד לכיוון תאופיק^[9]. ב-10 ביוני נעה החטיבה מעין גב צפונה, לאורך חוף הכנרת, תוך שהיא תופסת את כורסי ללא קרב ומגיעה לבקעת הבטיחה.

ערך מורחב – מלחמת ההתשה בבקעת הירדן

עם סיום המלחמת ששת הימים (ב-19 ביוני 1967) התגלה מטען חבלה סמוך לקיבוץ גשר שהיה תחת מרחבה של מפקדת חטיבת המילואים. וכך הצטרפה החטיבה לשיטת המרדפים שפיתח חטיבת הבקעה.

במהלך המלחמה הפכה מפקדת חטיבת המילואים לחטמ"ר 612 - חטמ"ר העמקים, שהגן על מרחב עמק הירדן ועמק בית שאן.

ערך מורחב – החזית הירדנית במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים נטלה החטיבה (אז חטיבה 612) חלק בהגנת העמקים ורמת הגולן. לאחר המלחמה הופרדה החטיבה מחטמ"ר העמקים ונקראה חטיבה 165. עד מלחמת של"ג ביצעה החטיבה תעסוקה מבצעית בגזרת לבנון וצפון רמת הגולן, בסיני ובבקעת הירדן.

במלחמת שלום הגליל, תחת פיקוד צבי פולג, נלחמה החטיבה בגזרה המערבית, בציר צור-צידון, צידון, עין אל חילווה וביירות^[10]. בתקופת מלחמת של"ג ואחריה ביצעה החטיבה תעסוקה מבצעית במרחב ביירות ועל כביש ביירות-דמשק.

בשנת 2005 בעקבות דרישה של הלוחמים הוותיקים ומפקדי החטיבה, הוחזר לחטיבה השם ההיסטורי "חטיבה 2". כיום החטיבה מורכבת ברובה מיוצאי גדוד 13 של חטיבת גולני.

במלחמת לבנון השנייה ב-2006 החטיבה נטלה חלק בלחימה בגזרות המרכזית והמערבית בדרום לבנון תחת אוגדה 146^[11] ובקרב עייתא א-שעב^[12].

במלחמת חרבות ברזל החטיבה גויסה עם פרוץ המערכה, תוך חשש מיידי ממימוש תוכנית ההתקפה של חיזבאללה לתוך שטח ישראל. החטיבה נערכה בהגנה במשך כמה חודשים בגבול הצפון תחת אוגדה 146, ובחלק מהזמן קבלה תחת אחריותה חלק מגזרת חטיבה 300. במהלך קרב ההגנה הכווינו גדודי החטיבה תקיפות ארטילריה וחיל האוויר אל עבר יעדי חיזבאללה הסמוכים לגבול. במספר אירועים נפגעו לוחמי החטיבה מירי טילי נ"ט וירי תלול מסלול. במהלך חודש אפריל גוייסה החטיבה תחת אוגדה 99 להחליף את אוגדה 162 בהגנה על מסדרון נצרים, ביצוע פשיטות במרחב ואבטחת עבודות ההקמה של הנמל האמריקאי מדרום לעזה. כמו כן, במהלך חודש יוני 2024 השלימה החטיבה מבצע אוגדתי במרחב זיתון ושכונת צברא ברצועת עזה^[13].

החטיבה והגדודים השונים מונצחים בשמות של רחובות, גשרים וכיכרות בישראל.

1. גשר גדוד 22 בחיפה, לזכרם של לוחמי הגדוד שנפלו בקרב על חיפה
2. מחלף גדוד 21 בחיפה בין מחלף הקריות לגשר פז על כביש 4. המחלף מנציח את גדוד 21 שגם לחם בחיפה
3. קטע כביש 4 בכניסה לנהריה מדרום עד צומת נהריה, שמו גדוד 21
4. רחובות בשם חטיבת כרמלי קיימים בערים: חיפה, כרמיאל, חדרה, אשדוד, אופקים
5. רחוב על שם גדוד 21 ביישוב בן עמי בגליל מערבי
6. כיכר גדוד 21, חטיבת כרמלי בכביש 7212, בעיר נשר
7. רחוב גדוד 22 בעיר עכו
8. אנדרטת מלחמת העצמאות בעכו ברחוב בן עמי. מנציחה את הנופלים מגדוד 21 וגדוד 22 מחטיבת כרמלי

• חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות"
• מרדכי נאור (עורך ראשי), לקסיקון כח המגן ההגנה, 1992
• צדוק אשל, מערכות ההגנה בחיפה, תל אביב תשל"ח - תולדות חטיבת כרמלי
• בן-ציון דינור (עורך ראשי), ספר תולדות ההגנה. הוצאת מערכות, 1955-1972 כרכים ג' ו-ד'
• מאיר פעיל, התפתחות כוח המגן העברי, אוניברסיטה משודרת, 1987
• יהודה ואלך, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, ירושלים, 1974 עמודים 59, 106, 115
• יוסקה גלילי העורך, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, 1988
• אלישיב שמשי, "עוד ניצחון כזה... על רוח לחימה במלחמת לבנון השנייה", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2013
• גל הירש, סיפור מלחמה סיפור אהבה, תל אביב: ידיעות אחרונות, 2009, מסת"ב 9789654828109
• אריה יצחקי, "גדוד 21 בעקבות לוחמים", שנת הוצאה -2017, בהוצאת נווה ים : א"י
• מאיר פינקל, הפקת לקחים ברמה הטקטית במלחמת העצמאות - חלון לשני דפוסי ארגון צבאי, בתוך: מלחמה המעצבת הראשונה - שבעה מאמרים במלאת שבעים שנה למלחמת העצמאות, מודן, משרד הביטחון וצה"ל/המחלקה להיסטוריה, 2018, עמודים 113–150

מדיה וקבצים בנושא חטיבת כרמלי בוויקישיתוף

• חטיבת כרמלי - מורשת החטיבה, אלבום תמונות
• חגי הוברמן, המחלקה הדתית הנשכחת, מצב הרוח, גיליון 630, 14.4.2021, עמודים 17–20
• מלחמת לבנון השנייה - צבר כתבות באתר החטיבה
• משה כרמל, ‏לידתה וצמיחתה של חזית הצפון, מערכות 279-280, יוני 1981, עמ' 23-29
• אלעד ארדן, חשיפה לצפון, במחנה, ‏14 באוגוסט 2006, כפי שפורסם באתר החטיבה
• אמיר בוחבוט‏, מילואימניקים: "אין תחליף לאימון. שיקצצו במקום אחר", באתר וואלה‏, 5 ביוני 2013
• תמונות מאוסף גדוד 21-22 מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
• תמונות מאוסף שמעון זהר - גדוד 22 מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
• אמיר בוחבוט‏, לוחמי המילואים חיכו לאימון הזה שלוש שנים. גם משבר הקורונה לא עצר אותם, באתר וואלה‏, 26 בספטמבר 2020
• ישראל, צה"ל. חטיבת כרמלי, דף שער בספרייה הלאומית
• תיעוד מעזה: צה"ל השמיד מנהרת טרור באורך 800 מטרים, באתר ערוץ 7, 13 ביוני 2024