סקר הכפרים (1945)

השלטונות העות'מאניים בארץ ישראל ערכו מספר מפקדי אוכלוסין. ממשלת המנדט ערכה מפקדי אוכלוסין ב-23 באוקטובר 1922^[4][5], וב-18 בנובמבר 1931^[6], ונתוניהם התפרסמו ב-1923 וב-1932 בהתאמה. נתוניהם של מפקדים אלו נחשבו מדויקים יחסית^[7].

בסוף 1936 הכינה מחלקת הקרקעות של ממשלת המנדט, סקר קרקעות עבור ועדת פיל. הסקר סומן אז כסודי ביותר, אולם בשנת 1943 הוחלט לעדכנו כדי לשקף את המצב ב-1 באפריל 1943 והוא פורסם באותה שנה^[8].

מפקד העשור השלישי לשלטון המנדט לא יצא לפועל במועדו משום שמלחמת העולם השנייה הייתה בעיצומה. לקראת תום המלחמה, בראשית 1945, בקשה ממשלת המנדט לקיים את המפקד הנפקד^[9], אולם נתקלה בקשיים טכניים - העדר נייר וכח אדם מקצועי^[10] והמפקד שב ונדחה^[11][12], ולמרות ההכנות לא יצא לפועל בסופו של דבר^[13][14].

לקראת תחילת עבודת ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל נגשה ממשלת המנדט להכין קובצי נתונים לבחינת הוועדה^[15]. פרסום אחד שהוכן נקרא "סקר פלשתינה (1946)"^[16] ופרסום שני הוא סקר הכפרים אשר עודכן לתאריך 1 באפריל 1945 והוספו לו נתונים דמוגרפיים^[17].

נתוני הקרקעות בסקר הכפרים של שנת 1945 היו מפורטים יותר מסקר הכפרים שנערך בשנת 1943, ונכללו בו לגבי הקרקעות לא רק קטגוריות של בעלות יהודית ולא יהודית אלא גם ציון קרקעות ציבוריות ואחרות.

בסיס הנתונים הדמוגרפיים של עורכי סקר 1945 היה נתוני מפקד 1931, שלו הוסיפו את שיעור הגידול הטבעי ממועד המפקד ועד סוף 1944.לנתונים אלה נוספו נתוני ההגירה נטו (כניסות מתועדות בניכוי יציאות מתועדות). עורכי הסקר טענו שנתוני הגידול הטבעי שהיו בידם הם ככל הנראה יחסית מדויקים, אולם כתבו שנתוני ההגירה אינם כה מדויקים^[18], שכן הייתה הגירה בלתי חוקית לא מבוטלת ורישום שלה התקיים רק לגבי העפלה וזאת רק החל משנת 1939.

הבריטים גם לא פרסמו נתונים עדכניים לגבי האוכלוסייה הנוודית, כגון החורנים, אלא רק לגבי האוכלוסייה המיושבת. נתוני אוכלוסיית הנוודים ממפקד 1931 הוכנסו אל הסקר, מבלי לקחת בחשבון את שיעור הגידול הטבעי, התמותה, הגירה פנימית או הגירה חיצונית.

אומדן האוכלוסייה נערך בשלושה שלבים:

1. חישוב כלל האוכלוסייה בחלוקה לפי דתות בהתבסס על נתוני מפקד 1931, הגירה וריבוי טבעי.
2. סך הכל שחושב בשלב הראשון חולק לנפות בהתבסס על נתוני המפקד של 1931, תוך הפרדה בין אוכלוסייה עירונית וחקלאית. כן הוערכו נתוני ההגירה הפנימית בהתאם לשיעורי ילודה ותמותה במחוזות השונים, שהוערכו מתוך מספרי הלידות והמוות בנפות שנרשמו בשנים 1938-1944^[19]. נתונים אלו תוקנו כדי להתאים לנתוני פריון, לנתונים של האחראי על הקצאת מזון בזמן המלחמה^[20] ועבור האוכלוסייה היהודית לנתוני הסוכנות היהודית.
3. הקצאת האוכלוסייה החקלאית שחושבה בשלב השני לכל נפה (לפי דת) לכל יישוב בנפה. בתחילה נעשתה הערכה עצמאית לכל יישוב על פי נתוני מפקד 1931, נתוני סטטיסטיקות הכפרים ב-1942, נתוני האחראי על חלוקת המזון בסוף 1942 וסוף 1944 ונתוני הסוכנות היהודית. בהמשך תוקנו הנתונים של היישובים בכל נפה כדי שיתאימו לסך הכל של האוכלוסייה בנפה כפי שחושב בשלב השני^[21].

עורכי הסקר ציינו בהקדמה שהנתונים לכל ארץ ישראל נחשבים כאמינים יותר מאשר אלו של הנפות, ונתוני הנפות אמינים יותר מאשר הנתונים המתייחסים ליישובים. הערכות אומדני האוכלוסייה הן לא יותר מהערכות גסות, ובהחלט יכולים להיות שונים מהמצב בפועל^[3].

הנתונים בסקר נחלקים לשלוש מחלקות:

1. אוכלוסיית ארץ ישראל
2. שימושי קרקע על פי דונם טורקי ששיטחו 919.3 מטר מרובע^[22]
3. מס לתשלום

הארץ חולקה ל 16 נפות, ובכל נפה רשימת יישובים לפי סדר האלפבית האנגלי.לכל יישוב הוצגו נתוני אוכלוסייה בחתך דת בחלוקה הבאה: מוסלמים, יהודים, נוצרים ואחרים, שהוגדרו כמי שאינם יהודים ואינם ערבים. החלוקה לדתות נעשתה בשל האוטונומיה שניתנה לכל קהילה בטיפול בנושא המעמד האישי. נתוני האוכלוסייה ניתנו במרווחים של 10.

האוכלוסייה חולקה לעירונית, כפרית ונוודית. האוכלוסייה שהוגדרה כעירונית נעשתה על פי המפתח הבא:

1. אוכלוסיית הערים ירושלים, תל אביב, חיפה ויפו.
2. ערים שנפות נקראו על שמן, כגון: צפת, באר שבע.
3. מועצות מקומיות ערביות ויהודיות כגון: שפרעם, חדרה.

לכל יישוב נרשמו נתוני שימושי הקרקע על פי החלוקה הבאה: אזור עירוני, מטע הדרים, מטע בננות, אזור בנוי, מטעים, דגנים מסוג I ו-II, אזור שלא ניתן לעיבוד ובריכות דגים. כל שימוש חולק לחתכים הבאים: ערבים, יהודים, אחרים, קרקעות ציבוריות בבעלות הממשלה ועיריות, וקרקעות שבהן תשתיות או משאבי טבע: כבישים, מסילות, רכבת, נהרות ואגמים.

נתוני המס לתשלום אף הם הוצגו בחתך דת - ערבים, יהודים, אחרים וציבורי. כן חושב המס לתשלום לכל יישוב, סך המס לנפה וסך המס לכל האוכלוסייה בחתך דת וציבורי.

בקרב הציבור היהודי הועלו טענות כנגד אמינות נתוני הסקר. בדבר התפרסם מאמר^[23] שתקף את נתוני הסקר על סמך הריבוי הטבעי שיוחס לערבים בין 1922–1944, 2.53% לשנה. לטענת כותב המאמר, נתונים אלו גבוהים בהרבה מהגידול הטבעי בכל מקום אחר בעולם. לטענת כותב המאמר, הערבים נהגו להגזים בנתוני הלידות ולא לדווח על כל מקרי המוות ועל כן שלטונות צרפת ויתרו על ניסיונות לייצר נתונים דמוגרפיים עבור המוסלמים. לטענתו, טעתה מחלקת הסטטיסטיקה של ממשלת המנדט בקביעה שההגירה ערבית הבלתי חוקית הייתה מועטה ובעקבות זאת ניפחה את נתוני הריבוי הטבעי.

אליעזר קפלן בעדותו בפני ועדת החקירה טען שנתונים רבים אינם מדויקים^[24].

בן-גוריון הגיש ל"ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל" מסמך של ישראל טריווש תחת הכותרת "אין רוב ערבי בארץ"^[25]. המסמך שופך אור על שגיאות שורשיות במפקדי האוכלוסין הבריטים מ-1922 ו-1931 – שנועדו להרתיע את הציונות המדינית. לדוגמה, טופסי המפקד מולאו על ידי ראשי חמולות הרואים בניפוח נתונים דמוגרפים מכשיר לשדרוג מעמדם הפוליטי, הכלכלי והחברתי; טופסי ההתפקדות הערבית עברו בדיקה חפוזה, ומספרי המתפקדים הבדווים נופח בשיטתיות. הדיווח על פטירות במגזר הערבי היה מצומצם ביותר ורבים מהמהגרים הערבים מהכפר אל העיר נספרו פעמיים, כולל תושבי חו"ל ערבים שנכללו במפקד האוכלוסין^[26].

על פי נתוני הסקר מנתה האוכלוסייה בשנת 1945 סך של 1,764,320 נפש שנחלקה ל-1,061,270 מוסלמים, 553,400 יהודים, 135,550 נוצרים ו-14,100 אחרים. האוכלוסייה העירונית התגוררה ב-39 יישובים, ומנתה 859,500 תושבים שהתפלגו ל-448,730 יהודים, 298,550 מוסלמים, 110,420 נוצרים ו-1,800 אחרים. 4 הערים הגדולות היו: תל אביב - 166,660 תושבים, ירושלים - 157,080 תושבים, חיפה - 128,800 תושבים, יפו - 94,310 תושבים.

• הערה: נתוני האוכלוסייה נלקחו מעבודת המוסמך של ורד בר-און

• הערה: נתוני הקרקעות ברמת מחוזות וסך כהכלל הנפות, נלקחו מעבודת המוסמך של ורד בר-און. פירוט הקרקעות לפי בעלויות ברמת נפות נלקחו מספרו של הדאווי. הדאווי איחד את נתוני קרקעות האוכלוסייה המוגדרים "אחרים" סך של 142,113 דונם, ואת המטעים וההדרים סך של 49,605 דונם שהיו בבעלות ציבורית לבעלות ערבים.

• הערה: נתוני הערבים הנוצרים מוכלים בנתוני הערבים.

בשנת 1970 פרסם סאמי הדאווי (سامي هداوي) את ספרו "Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine" שהתבסס על הסקר המקורי. לדברי הדאווי, הוא מצא לנכון לפרסם את הספר למרות האי-דיוקים הקיימים בסקר המקורי, בגלל נדירותו וכדי להבטיח שהמידע על פלסטין הערבית לא יאבד^[35]. הוא איחד וקיבץ מספר נתונים שהופיעו בפרסום המקורי בנפרד^[36]. לדוגמה, בחלוקה לאוכלוסייה קיבץ את האוכלוסייה המוסלמית, הנוצרית וזו שהוגדרה בסקר כ"אחרים", בעמודה אחת, "ערבים", בטענה שאין סיבה להבחין בין ערבים מוסלמים לנוצרים, וכי "אחרים" הם רובם ככולם דרוזים, שאף הם נחשבים ערבים. בסך הכל הועברו בספרו 14,100 תושבים מסיווג "אחרים" לסיווג הכולל של ערבים. בסיווג הקרקעות, פיצל הדאווי חלק מהקרקעות שהוגדרו בסקר בבעלות ציבורית, וסיווג אותן על פי המחזיקים בקרקע בפועל ולא על פי הבעלות הרשמית. כך סווגו חלק מקרקעות של פרדסים ומטעי בננות כקרקע ערבית, ואילו כל השטחים ששימשו בריכות דגים סווגו כקרקע יהודית^[36]. בסך הכל העביר הדאווי 191,718 דונם לעמודת קרקע בבעלות ערבית לעומת נתוני הסקר.

ורד בר-און טיפלה בנתוני הסקר המקורי, בעבודת מוסמך באוניברסיטת חיפה, שהגישה בשנה 2006. היא יצרה מסד נתונים ממוחשב הכולל את כל הנתונים מהסקר המקורי ב-1945, בכל החתכים. נתונים אלה הוצגו בצורה גרפית, במלל, בטבלאות ובמפות^[37].

• ורד בר-און (בהנחיית יוסי בן-ארצי, החוג ללימודי ארץ ישראל), שימוש בתוכנות מחשב ככלי עזר בניתוח גאוגרפי היסטורי בהדגמה על "סקר הכפרים" (1945), באתר של אוניברסיטת חיפה, יוני 2006 (דף הקטלוג של המאמר)

מדיה וקבצים בנושא סקר הכפרים בוויקישיתוף

• קישור לקובץ הסרוק המלא של סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל באתר הספרייה הלאומית
• קישור לספרו של סאמי הדאווי
• Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas, Jerusalem, 1932 באתר ה-Internet Archives