רנגג'ונג ריגפה דורג'ה
רנגג'ונג ריגפה דורג'ה (בטיבטית: རང་འབྱུང་རིག་པའི་རྡོ་རྗེ་; 14 באוגוסט 1924 – 5 בנובמבר 1981) היה הקרמאפה (אנ') ה-16, ראש אסכולת הקארמה קאג'יו של הבודהיזם הטיבטי, מנהיג רוחני, לאמה, ואחד ממאסטרי מדיטציה הגדולים של מאה ה-20, והיה הקרמאפה הראשון שלימד באירופה ובאמריקה הצפונית. הפעילות והמסעות שלו הביאו להתפשטות רחבה של הבודהיזם הטיבטי, וליצירת מרכזי מדיטציה חילוניים רבים בעולם.[1][2]
 | |
| לידה | 14 באוגוסט 1924 טיבט |
|---|---|
| פטירה | 5 בנובמבר 1981 (בגיל 57) ארצות הברית |
| מדינה | טיבט |
| כינויים נוספים | קרמאפה ה-16 |
| תפקיד | מנהיג רוחני |
| תואר | גייאלווה קרמאפה ה-16 |
| השקפה דתית | בודהיזם, קאג'יו  |
| חתימה |  |
  | |
ביוגרפיה
עריכהשנותיו הראשונות
עריכהריגפה דורג'ה נולד בשנת 1924 בדרגה שהייתה אז בטיבט המזרחי. בגיל שבע, לאחר זיהויו על בסיס מכתב המתאר את המקום והזמן של לידתו שהושאר על ידי קודמו - קרמאפה ה-15 קהקייב דורג'ה, הומלך ריגפה דורג'ה כקרמאפה ה-16 במנזר קארמה קאג'יו בפלפונג ובלהסה.[3]
בשנת 1932 קרמאפה ה-16 התחיל את חינוחו תחת פיקוח בו גנגק'אר רינפוצ'ה בצורפהו - המטה העיקרי של הקרמאפות בזמנו. במשך מספר שנים הבאות מדט ולמד לימודים בודהיסטיים - סוטרות, טאנטרות, מהמודרה ושש היוגות של נארופה. יחד עם לימודיו קרמאפה ה-16 התחיל לנסוע, ללמד, לתת ברכה למתרגלים ולהעביר טקסי הכתר השחור (טקס מדיטציה מיוחד של הקרמאפות). בין שנות 1944 - 1950 עלה לרגל ריגפה דורג'ה למנזרים ומקומות קדושים בטיבט הדרומי, בהזמנה על ידי משפחות המלוכה ביקר בנפאל ובבהוטן, ולאחר מכן ביקר בלומביני שבה בודהה נלד, בסרנט שבה בודהה נתן את הלימודים, ובבודגאיה שבה בודהה הגיע להארה. בהמשך נסיעותיו ביקר הקרמאפה בהימאצ'ל פרדש שממנו בא פדמאסמבהאבה, ובהר קאילאש. בעת מסעו הקרמאפה העביר את טקסי הכתר השחור, ונתן לימודים וברכה, לאלפי אנשים. בשנת 1949 הלאמה השורשי (מורה עיקרי) של קרמאפה ה-16 - ג'מגון קונגטרול רינפוצ'ה השני, קיינטסה אוסר - העביר לקרמאפה רינצ'ן טרזו (אוסף ההסמכות הנרחב ביותר הניתן בשושלת הקאג'יו).[4]
בשנת 1954 קרמאפה ה-16 זיהה את התגלמותו ה-14 של שמאר רינפוצ'ה מיפאם צ'וקיי לודרו. באותה השנה הקרמאפה יחד עם דלאי לאמה ומנהיגים של אסכולות גדולות אחרות ביקרו בסין עם הכוונה לשפר יחסים פוליטיים ולמנוע המשך כיבוש של טיבט.[5]
בגלות
עריכהחמש שנים לאחר מכן ככל שהמצב בטיבט החמיר, הקרמאפה יחד עם 160 תלמידיו נמלטו לבהוטן, ואחרי קבלת הזמנה רשמית ממלך של סיקים, הגיעו לגנגטוק. שם ליד העיר התגורר הקרמאפה במנזר הישן רומטק, הנבנה בזמנו של קרמאפה ה-9 ואנגצ'וק דורג'ה. במשך ארבע שנים הבאות ריגפה דורג'ה הוביל שיפוץ של המנזר, ובניה של מנזר חדש נוסף המתוכנן על ידיו. המנזר החדש הפך למטה הרשמי החדש של הקרמאפה מחוץ לטיבט.[6]
אירופה ואמריקה (1974 - 1977)
עריכהבין השנים 1974 - 1977 התקיימו שני ביקורים של הקרמאפה בצפון אמריקה ובאירופה. במהלך הביקורים קרמאפה נתן הרצאות, העביר טקסי הכתר השחור והסמכות, התראיין, חנך מספר מנזרים ומרכזי מדיטציה חילוניים, ונפגש עם מנהיגי דתות, בהם אפיפיור פאולוס השישי, בינואר 1975. בימים האחרונים של הנסיעה הראשונה בשהותו בשווייץ קרמאפה ביקש מג'יגמה רינפוצ'ה להוביל את הבנייה והפיתוח של דהגפו קאג'יו לינג, המרכז הבודהיסטי בדורדון שבצרפת.[7][8]
הנסיעה השנייה של קרמאפה מסביב לאולם התחילה בסתיו 1976. בפעם הזו הוואי הייתה היעד הראשון, שהאירוע העיקרי היה קידוש הסטופה מאוי הואלו. מהאיים המשיך קרמאפה את ביקורו בארצות הברית ובקנדה. נסיעתו השנייה, בנוסף למתן הרצאות, הסמכות, לימודים וברכתם של מרכזי המדיטציה הייתה מלאה בפגישות רשמיות עם פוליטיקאים, כוכבי מוזיקה, עיתונאים ואמנים, ובביקורים באוניברסיטאות ובמוסדות ממשלתיים. בשנה הזו הפקולטה התאולוגית של אוניברסיטת הרווארד הזמינה את קרמאפה לתת הרצאה במרכז לחקר דתות העולם, ולפני המשך המסע לאירופה, בהזמנתו של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ביקר קרמאפה בבית הלבן. במהלך ביקורו השני של קרמאפה בצפון אמריקה הוקמו מספר מרכזים בודהיסטים חדשים.[9]
באירופה, בין היתר, הוזמן קרמאפה לבקר במספר מרכזי מדיטציה, בהם קאג'יו דזונג המובל על ידי קאלו רינפוצ'ה, מונשרדון המובל על ידי לאמה תאוסנג, דהגפו קאג'יו לינג ומרכזים של בודהיזם דרך היהלום שהוקמו על ידי לאמה אולה נידהל. בין האורחים שיגיעו לבקר את הקרמאפה בעת שהותו בדהגפו קאג'יו היה ראש ממשלת צרפת לשעבר ז'אק שבאן-דלמאס.[10]
הודו (1978 - 1979)
עריכהבין ביקורו השני לבין השלישי באירופה קרמאפה הקדיש את רוב זמנו להקמת ושיפוץ מרכזים בודהיסטיים בהודו. בשנת 1976 ביקש קרמאפה מראשת ממשלת הודו אינדירה גנדי להקצות קרקע בדלהי עבור הקמת מכון בודהיסטי, שנקרא יותר מאוחר מכון בודהיסטי בינלאומי של קרמאפה (Karmapa International Buddhist Institute). לטקס הנחת אבן פינה ב-1979 הגיעו כמה מאות משתתפים, בהם מושל של סיקים ב. ב. לאל ונשיא של הודו נילאם סנג'יווה רדי. באותה תקופה פיתח קרמאפה את מכון לימודים קארמה שרי נלנדה שמאוחר יותר הוכר כאוניברסיטה על ידי משרד החינוך ההודי, והשתלב באוניברסיטה סנסקרית של בנארס.[11]
שנות 1980 - 1981
עריכהבמאי 1980 יצא קרמאפה למסע השלישי מסביב לעולם. במהלך המסע המשיך קרמאפה להעביר טקסי הכתר השחור, לתת לימודים, לבקר את תלמידיו ולחנוך מקומות בודהיסטיים חדשים. במהלך המסע במספר ערים קרמאפה התקבל באופן רשמי על ידי פוליטיקאיים, כגון אד קוץ' בניו יורק וסנטור צ'ארלס פרסי בוושינגטון. במשך הביקור בוושינגטון התארח קרמאפה לארוחת צהריים בקונגרס האמריקאי. בוורמונט נסיכת בהוטן יחד עם בעלה ארגנו עבורו משתה. בטורונטו התארח קרמאפה אצל קארמה טהינליי רינפוצ'ה. במהלך מספר ימים נתן קרמאפה הסמכה של הקרמאפה השמיני מיצ'יו דורד'ה, וגם ניצל את הזמן לפגישות עם נציגים של אסכולות שונות, ביניהם דלאי לאמה ולינג רינפוצ'ה. במשך המסע השלישי בעולם המערבי ביקר קרמאפה ב-74 מרכזי דהרמה.[12]
בנובמבר 1980 ביקר קרמאפה בדרום-מזרח אסיה. בהונג קונג קיבלו את קרמאפה נציגי העמותה הבודהיסטית של הונג קונג, בהם ראש של העמותה וינג סינג, וראש מנזר קון צ'ונג קוק קוונג. בזמנו בהונג קונג נתן קרמאפה הסמכות של אוולוקיטשוורה אדום, מילארפה וקארמה פאקשי. בזמן הביקור הוקם מרכז קאג'יו הונג קונג. באותו המסע ביקר קרמאפה את תלמידיו בפיליפינים, מלזיה וסינגפור.[13]
את שנתו האחרונה קרמאפה בילה ברומתק במתן לימודים ובפיתוח פרויקטים בודהיסטיים, וכמו כן בפברואר 1981 הציע קרמאפה 103 כרכים של קאנג'יור (לימודים שניתנו על ידי בודהה) למכון נמגיל של טיבטולוגיה בגנגתוק.[14]
פתירתו של קרמאפה ה-16 מתוארכת ל-5 בנובמבר 1981 לאחר אשפוז, ראשית בבית חולים מלכת מארי בהונג קונג ואז בבית חולים אמריקאי בינלאומי בציון, אילינוי, ארצות הברית. טקס שריפת גופתו של קרמאפה התקיים ברומתק שבעה שבועות לאחר מכן. משוער שלטקס הגיעו בין שבעה לחמישה עשר אלף אנשים, ביניהם נציגי ממשלה טיבטית בגולה, ארגונים ואסכולות בודהיסטיים, עיתונאים, אנשי צבא, פוליטקאים ותלמידיו.[15]
מורשתו
עריכההקרמאפה ה-16 רנגג'ונג ריגפה דורג'ה בלט בהשפעתו יוצאת הדופן על פיתוח והתפשתות של הבודהיזם ברחבי העולם. במזרח, לפני הכיבוש המלא של טיבט על ידי סין, הצליח קרמאפה עם קבוצה של מאה ושישים אנשים, כולל משפחתו, תלמידיו ולאמות גבוהים, להימלט, ולהציל מספר רב של טקסטים, פסלים, ושרידים מקודשים. בגלות המשיך קרמאפה את פעילותו הבודהיסטית, הקים מטה חדש, שיחזר והנגיש את הלימודים הבודהיסטיים. יחד עם הביקורים הראשוניים של אנשי מערב, כגון פרדה בדי, אלן גינסברג, ארנו דז'רדינס, האנה ואולה נידהל, בדרום אסיה במטה שלו, התחיל להגיע לאירפוה ואמריקה הרבה יותר מידע על בודהיזם והוקמו מרכזים בודהיסטיים ראשונים. חלק מהתלמידים המערביים הפכו עם הזמן למורים, בין אם נזירים, חילוניים או יוגים, ובהתאם להנחיותיו ממשיכים את הפעילות הבודהיסטית.[1][2][16]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Karma Thinley, History of the Sixteen Karmapas of Tibet, PRAJÑA PRESS, 1980. (באנגלית)
- ^ 1 2 אולה נידהל, רוכב על הטיגריס: הסיכונים והחדווה בהבאת הבודהיזם הטיבטי למערב, ישראל: עמותת הקארמה קאג'יו, 2003
- ^ Nik Douglas, Meryl White, Karmapa, the Black Hat Lama of Tibet, Luzac, 1976. (באנגלית)
- ^ Gerd Bausch, Radiant Compassion: The Life of the 16th Gyalwa Karmapa Rangjung Rigpe Dorje - Vol. 1, Edition Karuna, 2018. (באנגלית)
- ^ Sam van Schaik, Tibet - A History, Yale University Press, 2011. (באנגלית)
- ^ Dilgo Khyentse Rinpoche, Brilliant Moon, Shambala, 2009. (באנגלית)
- ^ Rick Fields, How the Swans Came to the Lake. A Narrative History of Buddhism in America, Shambala, 1992. (באנגלית)
- ^ Buddhist Rite is Performed Here (באנגלית)
- ^ Buddhist Holiness Comes to Harvard (באנגלית)
- ^ Gerd Bausch, Radiant Compassion: The Life of the 16th Gyalwa Karmapa Rangjung Rigpe Dorje - Vol. 2, Edition Karuna, 2021. (באנגלית)
- ^ History - The Karmapa International Buddhist Institute (באנגלית)
- ^ Cathryn Stein - The Chronicles of Chogyam Trungpa Rinpoche (באנגלית)
- ^ Jamgon Kongtrul Rinpoche, The Life Story of His Holiness the XVI Karmapa, Bulletin of Tibetology, 1982. (באנגלית)
- ^ Tsultsem Gyatso Acharya, A Short Biography of Four Tibetan Lamas and Their Activities In Sikkim, Bulletin of Tibetology, 2005. (באנגלית)
- ^ Sikkim Herald, Dec 22, 1981
- ^ Detlev Gobel, Claudia Knoll, In the Service of Two Karmapas - Memories of Gyamkhar Tsulrim Namgyal, Buddhistischer Dachverband Diamantweg, 2022. (באנגלית)