רנו FT-17

תכנון הטנקים הצרפתי החל בערך באותו תקופת זמן כמו הבריטים. הצרפתים עשו ניסיונות בטנקים כבדים. שני תכנונים כאלה, הסן שאמון והשניידר CA1 (תוצרת שניידר) הופיעו ב-1916, אך היו כישלונות מכניים. כתוצאה מכך, החליטו הצרפתים להשאיר לבריטים את תכנון הטנקים הכבדים, ולעבור לייצור טנקים קלים יותר. התכנון הופקד בידי חברת רנו, ומהנדסיה הפיקו תכנון חדשני שהשפיע על כל הטנקים מאז ועד היום.

רנו FT שקל 6.5 טון. הטנק היה יוצא דופן מכיוון שהיה לו צריח מסתובב ב-360 מעלות ובו החימוש, בניגוד לשאר טנקי מלחמת העולם הראשונה שנשאו חימוש בכל צד של הטנק. הודות לכך, נשא ה-FT רק נשק אחד - תותח 37 מילימטר קצר קנה או מקלע 8 מילימטר. כך צומצם גם הצוות לשניים: מפקד-תותחן ונהג, בניגוד לשמונה בטנק סימן 1 הבריטי. על אף שהבריטים לא התרשמו מהטנק (ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר כינה אותו "מקבע מתוחכם למקלע גדודי"), הוא השפיע למעשה על כל הטנקים שבאו אחריו. אומנם עברו עוד כמה שנים, אך לבסוף הפך הצריח היחיד עם החימוש העיקרי למאפיין ברור מאליו בכל טנק.

חיקויים של ה-FT שימשו צבאות רבים, כולל צבא פולין, צבא ארצות הברית ועוד. ברוסיה יוצר כ-KS. גם בפרוץ מלחמת העולם השנייה היו טנקי FT בשימוש צבאות שונים, אך הם נתגלו כמיושנים מדי והוחלפו במהירות.